יוֹסֵף סֵגָל \ עיניים עצובות

אַחֲרֵי שֶׁצָּחַקְנוּ עַד דְּמָעוֹת

הִיא הִבִּיטָה בִּי לְתוֹךְ הָעֵינַיִם

עַד לַנְּשָׁמָה וְאָמְרָה

יֵשׁ לְךָ עֵינַיִם עֲצוּבוֹת

כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ

הִשְׁפַּלְתִּי מַבָּט

וְאָז הַיְשַׁרְתִּי

אֶל עֵינֶיהָ שֶׁלָּהּ

הֲרֵי נוֹשֵׂא אֲנִי עַל כְּתֵפַי

אֶת הָעֶצֶב הַמָּתוֹק מִשְּׁנוֹת הַשִּׁבְעִים

אֶת הַצַּעַר הֶעָמֹק שֶׁל שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים

כָּל מִי שֶׁהָיָה כָּאן

כָּל מִי שֶׁדָּרַךְ

כָּל מִי שֶׁנָּטַשׁ אוֹתִי

סְתָם כָּךְ הָלַךְ

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת הַכְּאֵב

שֶׁל הַתִּשְׁעִים וְהָאַלְפַּיִם

אֶת הַמִּילֶנְיוּם הֶחָדָשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְנִרְגָּשׁ

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֶת כָּל הַהַתְחָלוֹת

אֶת כָּל הַשְּׁאִיפוֹת אֶת כָּל הַשְּׁטוּיוֹת

נוֹשֵׂא אִתִּי רֵיחַ שֶׁל אֲדָמָה אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם

חֲבֵרִים שֶׁנִּטְמְנוּ שֶׁבְּשָׂרָם הָפַךְ לְעֶצֶם

אֶת הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים בִּתְעָלַת יַלְדוּת רְחוֹקָה

עִם נְיָר עִתּוֹן שֶׁנִּהְיָה לְסִירָה

אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי אֲפַרְסֵק וָרֹד לֶחָיַיִם

יָמִים אֲרוּכִים בְּלִי טִפָּה שֶׁל מַיִם

אֲנִי נוֹשֵׂא אִתִּי שִׂפְתֵי דֻּבְדְּבָן

מִלֵּילוֹת שֶׁל קַיִץ

מֵאַהֲבַת אֵין קֵץ

כְּשֶׁהַלְּבָנָה מְאִירָה וְהַלֵּב מִתְפּוֹצֵץ

כֵּן, עָנִיתִי בְּלִי מִלִּים גְּדוֹלוֹת

יֶשׁ לִי עֵינַיִם עֲצוּבוֹת